צילום: מתוך אוסף DPLA, Wikimedia Commons (נחלת הכלל)

אישה כיוונה אל בעלה, לחצה - ונשמעה נקישה קצרה.

מיד לאחר מכן היא הטביעה אותו במים, והחזיקה אותו שם דקות ארוכות.

ואז, כשסיימה, היא תלתה אותו על חבל.

בערב של אותו יום ישבו השניים יחד במסעדה, אכלו ארוחה נהדרת וצחקו הרבה. שניהם היו בריאים ושלמים לגמרי, ואיש מהם לא נפגע ולו שריטה אחת.

השאלה: מה בדיוק קרה כאן? כל אחת מהפעולות שתוארה אכן התרחשה כפי שנכתבה - אין כאן מטאפורה, אין חלום ואין משחק מילים.

רמז דק

אף אחת משלוש הפעולות אינה אלימה. שלושתן הן שלבים עוקבים בתהליך מקצועי אחד ומוכר, והן מתרחשות בסדר הזה תמיד.

רמז עבה

התהליך היה נפוץ מאוד בכל בית לפני עידן הצילום הדיגיטלי, והשלב האמצעי שלו מתרחש בחדר חשוך לחלוטין. שאלו את עצמכם: על מה בדיוק לחצה האישה, ומה נתלה בסוף על החבל.

פתרון

האישה היא צלמת.

היא כיוונה אל בעלה את המצלמה ולחצה על ההדק - הלחצן שפותח את התריס - ונשמעה הנקישה האופיינית של המנגנון.

לאחר מכן היא נכנסה לחדר החושך והטביעה את הפילם, ואחר כך את הנייר המודפס, בתוך אמבטיות של נוזל מפתח, נוזל עצירה וקובע. שם הם שוהים דקות ארוכות.

לבסוף היא תלתה את התצלום המוגמר על חבל כביסה עם אטבים, כדי שיתייבש - בדיוק כפי שעשו בכל חדר חושך ביתי.

מה שהופך את החידה למוצלחת הוא שכל פועל בה נושא שתי משמעויות: "לכוון ולחוץ", "להטביע במים" ו"לתלות" נשמעים כמו תיאור של פשע, אבל בעולם הצילום המסורתי הם פשוט שמות של שלושה שלבים רגילים - צילום, פיתוח וייבוש.

המסקנה שכדאי לקחת מכאן: כשחידה נשמעת בלתי אפשרית, לרוב הבעיה אינה בעובדות אלא בהקשר שהמוח שלנו הוסיף להן בלי לשים לב.