צילום: Darren Hester, Wikimedia Commons (CC BY-SA 2.5)

יוסי, עובד במחסן של מפעל קטן, נשאר בטעות נעול בפנים אחרי שכולם הלכו הביתה. השומר סובב את המפתח מבחוץ בלי לבדוק, והלך.

הטלפון של יוסי נשאר על השולחן במשרד. אין במחסן קו טלפון, אין פעמון, ואין אף אחד בסביבה שישמע צעקות.

הפתח היחיד חוץ מהדלת הוא חלון רחב בקיר, בגובה של כשלושה מטרים מהרצפה - הרבה מעל להישג ידו של יוסי, גם בקפיצה.

המחסן ריק כמעט לחלוטין: אין בו כיסא, אין שולחן, אין סולם, אין מדפים ואין ארגזים. הדבר היחיד שנמצא בו הוא משלוח שהגיע באותו בוקר ונפרק בפינה.

בבוקר שלמחרת חוזר השומר ומגלה תמונה מוזרה. הדלת עדיין נעולה מבחוץ, בדיוק כפי שהשאיר אותה. החלון הגבוה פתוח לרווחה. יוסי איננו - הוא כבר בבית, ישן במיטתו.

ובאמצע הרצפה נותרה שלולית מים גדולה.

השאלה: על מה טיפס יוסי כדי להגיע לחלון - ולמה לא נשאר ממנו זכר?

רמז דק

המשלוח שהגיע באותו בוקר לא נעלם מהמחסן. אף אחד לא הוציא אותו, ואף אחד לא נכנס לקחת אותו. הוא עדיין שם - רק לא באותה צורה.

רמז עבה

השלולית איננה פרט אווירה, היא כל התשובה. חשבו על חומר אחד שאפשר לערום ממנו מדרגות יציבות לחלוטין, לעמוד עליהן - ולמחרת בבוקר הן כבר לא קיימות, בלי שאיש נגע בהן.

פתרון

התשובה: יוסי טיפס על גושי קרח.

המשלוח שהגיע באותו בוקר היה מטען של גושי קרח גדולים, שנפרקו בפינת המחסן. יוסי ערם אותם זה על זה, בנה לעצמו מדרגה בגובה מטר וחצי, טיפס עליה, הגיע לחלון ויצא.

במשך הלילה הקרח נמס. גושי הקרח שעליהם עמד הפכו לשלולית המים שהשומר מצא בבוקר - וזו הסיבה שאין במחסן שום חפץ שאפשר היה לטפס עליו.

וכך מתיישבים כל הפרטים: הדלת נשארה נעולה מבחוץ מפני שיוסי לא יצא דרכה; אין סימנים של אדם נוסף מפני שלא היה אדם נוסף; ואין במחסן ריהוט חסר מפני שמה שנעלם מעולם לא היה ריהוט.

למה החידה עובדת?

רוב הפותרים מחפשים מי הוציא את החפץ מהמחסן, ולכן מחפשים דמות שנייה בסיפור. החידה נשענת על הנחה שקטה שכולנו נושאים איתנו: שחפץ שהיה במקום כלשהו נשאר חפץ. ברגע שמרשים לעצמנו שהמדרגה פשוט חדלה להתקיים מעצמה, כל שאר הפרטים מסתדרים במכה אחת.