צילום: Jackson Kusack, Wikimedia Commons (CC0)

אורי חוזר הביתה בערב, מדליק את האור בסלון - ורואה מחזה עצוב.

רומיאו ויוליה שוכבים על הרצפה, ללא רוח חיים. סביבם שלולית מים ושברי זכוכית.

החלון פתוח, והווילון מתנפנף ברוח. אין סימני מאבק. אין איש נוסף בבית, והדלת הייתה נעולה.

אורי לא נבהל, לא מתקשר למשטרה ולא צועק. הוא רק נאנח, הולך להביא סמרטוט ומתחיל לנקות.

השאלה: מה בדיוק קרה בסלון?

רמז דק

הרמז הכי חזק בחידה הוא דווקא התגובה של אורי. הוא לא מזועזע ולא מופתע - הוא פשוט מתחיל לנקות.

אז לפני שאתם שואלים "מי הרג", שאלו קודם: מי הם בכלל רומיאו ויוליה? אולי הם בכלל לא אנשים.

רמז עבה

המים שעל הרצפה לא נשפכו מכוס ולא זלגו מהגשם. הם היו קודם לכן בתוך משהו מזכוכית שעמד על השידה ליד החלון.

והחלון הפתוח? הוא לא נועד לספר לנו מאיפה נכנסה הרוח, אלא מי נכנס דרכו - החתול של השכנים.

עכשיו חברו את שלושת החלקים: זכוכית שבורה, מים על הרצפה, ושני יצורים שאינם מסוגלים לחיות מחוץ למים.

פתרון

רומיאו ויוליה הם שני דגי זהב.

הם חיו באקווריום זכוכית קטן שעמד על השידה ליד החלון. החתול של השכנים נכנס דרך החלון הפתוח, קפץ על השידה והפיל את האקווריום.

הזכוכית התנפצה, המים נשפכו על הרצפה, ושני הדגים נותרו מחוץ למים. כשאורי חזר הביתה כבר היה מאוחר מדי.

למה החידה עובדת

כל פרט בסיפור נועד לדחוף אתכם לכיוון הלא נכון:

השמות - רומיאו ויוליה מפעילים מיד אסוציאציה לזוג אוהבים אנושי ולסוף טרגי. בפועל אלה שמות חיבה נפוצים לחיות מחמד.
שברי הזכוכית - נשמעים כמו זירת פשע, ובעצם אלה רק שברי אקווריום.
המים - נתפסים כראיה, ובעצם הם הסביבה שבלעדיה הדגים לא יכולים לחיות.
החלון הפתוח - נראה כדרך מילוט של פורץ, ובעצם זו דרך הכניסה של חתול.

הכלל הכללי בחידות הארה

כשמתקבלת תמונה שנשמעת דרמטית מדי, שווה לעצור ולשאול איזו הנחה שתלנו בעצמנו בתוך הסיפור. כאן ההנחה היחידה שצריך לוותר עליה היא ש"רומיאו ויוליה" הם בני אדם. ברגע שהיא נופלת, כל שאר הפרטים מתיישבים מאליהם.