צילום: Winnebaggo, Wikimedia Commons (CC0)

אדם גר בקומה העשירית בבניין מגורים גבוה. כל בוקר הוא נכנס למעלית, לוחץ על כפתור הקומה הראשונה ויורד עד הלובי בלי שום בעיה. בערב, כשהוא חוזר הביתה, הוא נכנס שוב למעלית - אבל יורד ממנה בקומה השביעית וממשיך שלוש קומות במדרגות.

זה קורה יום אחרי יום, שנים שלמות. הוא לא עושה זאת בשביל הכושר, אין לו שום בעיה רפואית, המעלית תקינה לגמרי ומגיעה עד הקומה העשירית בלי תקלות.

ובכל זאת יש שני מצבים - ורק שניים - שבהם הוא כן נוסע ישירות עד הקומה העשירית: כשיורד גשם, וכשמישהו נוסע איתו במעלית.

השאלה: מה ההסבר היחיד שמיישב את כל הפרטים האלה יחד?

רמז דק

שימו לב שהכיוון מטה אף פעם לא מהווה בעיה, ורק הכיוון מעלה כן. מה ההבדל בין שתי הנסיעות מבחינת מה שהאיש צריך לעשות בתוך התא?

רמז עבה

כפתורי הקומות בלוח המעלית מסודרים בטור אנכי: כפתור הלובי בתחתית, כפתור הקומה העשירית בראש. ביום גשום האיש מחזיק בידו חפץ שאין לו בימים אחרים. מה החפץ, ומה אפשר לעשות איתו?

פתרון

האיש נמוך קומה במיוחד.

בכיוון מטה הוא לוחץ על הכפתור התחתון בלוח - כפתור הלובי - וזה בהישג ידו בקלות. בכיוון מעלה הוא צריך להגיע לכפתור מספר 10, שנמצא בראש הטור, והוא פשוט לא מגיע אליו. הכפתור הגבוה ביותר שהוא כן מצליח ללחוץ עליו הוא מספר 7, ולכן הוא יורד שם וממשיך ברגל.

שני החריגים מסתדרים מיד. ביום גשום הוא נושא מטרייה, ובעזרת קצה המטרייה הוא נוגע בכפתור 10 בלי להתאמץ. וכשמישהו אחר נוסע איתו במעלית, הוא פשוט מבקש ממנו ללחוץ - וכך מגיע ישירות הביתה.

החידה הזאת נחשבת לדוגמה קלאסית ל"חידת הארה" (lateral thinking): כל הנתונים גלויים מההתחלה, ואין בהם שום מידע חסר. מה שמעכב אותנו הוא הנחה שקופה שאנחנו מוסיפים בעצמנו בלי לשים לב - ההנחה שהדמות בסיפור היא בגובה ממוצע. ברגע שמוותרים עליה, כל הפרטים מתיישבים בבת אחת.