צילום: Yoshimasa Niwa, Wikimedia Commons (CC BY 2.0)
אדם גר בקומה העשירית בבניין מגורים גבוה.
כל בוקר הוא נכנס למעלית, לוחץ על כפתור קומת הקרקע ויוצא לעבודה.
בערב הוא חוזר, נכנס למעלית, לוחץ על הכפתור של קומה 7, יוצא שם - ועולה את שלוש הקומות האחרונות ברגל, במדרגות.
אבל יש שני מצבים שבהם הוא מגיע ישר עד קומה 10: כשיורד גשם, וכשהוא חוזר הביתה יחד עם אחד השכנים.
המעלית תקינה לחלוטין, כל הכפתורים עובדים, האיש אינו סובל מקלאוסטרופוביה והוא בהחלט לא עושה זאת לשם ספורט.
השאלה: מדוע ברוב הימים הוא יוצא דווקא בקומה 7?
אל תחפשו את התקלה במעלית. חפשו אותה באיש עצמו.
שאלו את עצמכם מה מחזיק האיש בידו דווקא ביום גשום, ומה יכול שכן לעשות בשבילו שהוא עצמו אינו מצליח לעשות. שני הפתרונות הזמניים האלה עונים על אותו חסך בדיוק.
האיש נמוך קומה במיוחד.
לוח הכפתורים במעלית מסודר מלמטה למעלה, וידו המושטת מגיעה לכל היותר עד כפתור מספר 7. כפתור קומת הקרקע נמצא בתחתית הלוח והוא מגיע אליו בקלות, ולכן בבוקר אין שום בעיה. הכפתור של קומה 10 פשוט גבוה מדי בשבילו.
ביום גשום יש בידו מטרייה, והוא לוחץ בקצה שלה על הכפתור הגבוה.
וכששכן נכנס איתו למעלית, הוא פשוט מבקש ממנו ללחוץ על קומה 10.
הקושי בחידה הזאת אינו מתמטי אלא פסיכולוגי. כשמספרים לנו על מעלית, אנחנו מניחים אוטומטית שהדמות בסיפור היא בגובה ממוצע, ומתחילים לחפש תקלה טכנית או הרגל מוזר. ההנחה הסמויה הזאת - זו שאיש לא אמר אותה בקול - היא בדיוק המקום שבו החידה מסתתרת.
תגובות
- לא נמצאו תגובות
Post comment as a guest