שאלו את עצמכם למה בכלל אנשים שותים כוס מים, מלבד צמא. יש סיבה נפוצה מאוד, ולה אין קשר לרוויה.

שימו לב גם לרמז החשוב ביותר בסיפור: המלצר הבין את הבעיה בלי שהאיש הסביר אותה במילים. משהו בקול או בדיבור שלו הסגיר אותה.

המלצר לא היה גס רוח - הוא נתן לאיש בדיוק את מה שהוא הגיע בשבילו, רק בדרך מהירה יותר.

חשבו על תופעה גופנית קטנה ומעצבנת, שכולם מכירים, שיש לה שני מרשמים ביתיים מפורסמים: לשתות כוס מים ברצף, או להיבהל פתאום.

לאיש היה שיהוק.

הוא ביקש כוס מים לא מפני שהיה צמא, אלא כדי להיפטר מהשיהוק - שתייה רצופה היא אחת התרופות הביתיות המוכרות ביותר לכך.

המלצר קלט את המצב מיד, כנראה מפני ששמע את השיהוק קוטע את דיבורו של האיש. הוא בחר בתרופה הביתית השנייה, המהירה יותר: בהלה פתאומית. הוא חבט על הדלפק וצעק, והפתעה חדה שכזו מפסיקה לרוב את ההתכווצויות של הסרעפת שגורמות לשיהוק.

ברגע שהשיהוק נעלם, המים כבר לא היו נחוצים. לכן האיש הודה למלצר ויצא בלי לשתות.

ההארה כאן היא ההבנה שהבקשה ששמענו איננה המטרה האמיתית. האיש לא רצה מים - הוא רצה להפסיק לשהק, והמים היו רק האמצעי. ברגע שמפרידים בין האמצעי למטרה, כל ההתנהגות של שני הצדדים נעשית הגיונית לחלוטין.